עגלת הקניות

העגלה שלך ריקה

הוספת מוצרים נוספים

ברוכים הבאים לסיור הבייקרים של העיר התחתית - תפריט הצהריים.

 

עכשיו כשקיבלתם את כרטיסיית הטעימות והתיק מתנה, אנחנו מוכנים לצאת איתכם לדרך... כאן תוכלו לקרוא סיפורים מעניינים על המקומות שתפגשו ותטעמו בדרך. סדר הסיפורים הוא  לפי הסדר במפה שעל הכרטיסיה, אבל זהו סדר מומלץ בלבד. תוכלו כמובן לסייר בקצב ובסדר שלכם. שנתחיל? בתיאבון!

 

הבולגרי חמארה בלקנית

דרכיהם של ארז יעקבי, שדרן רדיו חיפה, וג'קי רוזן, חיית לילה וטבח מוערך, הצטלבו לא אחת, אך רק לפני הקורונה חברו השניים למיזם משותף. ארז חלם לפתוח חומוסייה, ג'קי פחות התחבר... אבל זרם. החמארה נפתחה על חורבות ״החומוס של גדי״, בסמטת ח׳טיב - סמטה צרה ותלולה שמחברת בין שדרות פלי”ם לרחוב שיבת ציון. בחיפוש אחר השם למקום החדש, עלה הרעיון לקרוא לו על שם אחד משני זני גרגרי החומוס הנפוצים בארץ - הדס והבולגרי. כשעלה השם "הבולגרי", ג'קי אמר שהוא חצי בולגרי, ארז אמר שגם הוא חצי בולגרי וככה נבחר השם. בשלב מסוים, ג'קי עשה לארז את שיחת "זה לא אתה, זה אני, אבל חומוס זה לא יהיה", והפעם ארז הוא זה שזרם. ארז נתן לג׳קי חופש מוחלט לבנות תפריט המבוסס על המטבח הבלקני עם השפעות מסבתו הטורקייה ותרבות הלאדינו.

 

הבניצה הבולגרית הקלאסית ממולאת אך ורק בגבינות, או עם תרד.

בבניצה שלנו יש מנגולד, כרישה, גבינות ומעט שמיר.

היא אולי לא קלאסית, אבל שווה כל ביס.

 

בורקס טורקי מאיזמיר

בורקס הוא אחת ממנות הרחוב הכי פופולריות בארץ ובגלל טרנד הבריאות שפשט במחוזותינו, רבים נמנעים לאכול אותו, בגלל החשש מסתימת עורקים ולמשקלם. פטרו, שמכין בעצמו את הבורקס מהבצק ועד האפייה, משתמש בטחינה גולמית ולא במרגרינה, חמאה או שמן בתהליך עשיית הבצק. הטחינה הגולמית מעניקה טעם ייחודי וכמובן הופכת את הבורקס לבריא יותר. ניתן לבחור בין בורקס קלאסי, עם בצק מתפצפץ במבחר מילויים, או בבורקס מים נפלא, שהוא הכלאה גאונית בין לזניה איטלקית לבורקס בלקני. המאפה הזה פרץ לתודעה המקומית לפני כשנה ופשט בארץ כדליקה בשדה קוצים. יש לו את כל הסיבות לכך: בבורקס המים (סו בורק, בטורקית) העלים המשמשים להכנת המאפה הם עלי יופקה (yufka), שעוברים חליטה קצרה במים רותחים. השילוב שלהם עם גבינה ותרד, יוצר מנה מושלמת ומי שלא טעם עדיין, חייב!

 

 

יאן יאן

זהו סיפורה של משפחת וונג, משפחה סינית אמידה, שהשתקעה בסייגון, בירת דרום וייטנאם, שנים לפני שנכבשה על ידי כוחות הצפון. בסוף שנת 79', כשעלו על אונייה כדי להימלט מאימת המשטר הקומוניסטי, הם חשבו שתוך שלושה-ארבעה ימים יגיעו להונג קונג. חודשים ארוכים של תכנון מדוקדק לא הכינו אותם לבאות. במשך כמעט חודשיים, היטלטלה אוניית הפליטים בין אינדונזיה, מלזיה, תאילנד והפיליפינים, אך שום מדינה לא הסכימה לקלוט אותם. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, הורה לקלוט 300 פליטים, ביניהם היו קין ופונג וונג, בתם סי בת ה-15, ושלוש אחיותיה הצעירות. בשנת 1984 רכשו ההורים את מסעדת סין סין בעיר התחתית ממי שלימים יהיה בעלה של סי, וין פונג, אותו הכירו על אוניית הפליטים. עם המעבר לחצר החבויה בין הרחובות יפו והעצמאות, שונה שמה ליאן יאן. כיום, לאחר פרישת הוריה, סי פונג מנהלת את המסעדה בדרכה החיננית (ובעברית צברית) ובעלה אחראי על המטבח. את סיפורה המצמרר סיפרה סי פונג בראיון למקומון כלבו. מוזמנים לקרוא.

 

שולה - מטבח טברייני

חמי פסקה חזר לחיפה אחרי כמה שנות גלות ביפו ועבודה במסעדות נחשבות. זה היה לפני חג שבועות כשנזכר בקלסונס (כיסוני גבינה מבושלים ואפויים) שסבתו הטבריינית שולה היתה מכינה. הוא חיפש מאכלים נוספים להשלמת התפריט ופתאום הבין שכל האוכל שאכל אצל סבתא בחגים, הוא חלק מסיפור גדול יותר של המטבח הטברייני. התפריט מצומצם אך מאוד מדויק ואת החותמת שהוא גם טעים, הוא מקבל מטבריינים שנשבעים שזה בדיוק הטעם שהם זוכרים מהבית.

מה נטעם? פלאפלית!

המנה פלאפלית היא סוג של פופ-אפ שנולד בתקופת הסגרים. כמו הרבה מקומות, גם חמי התאים עצמו לתקופה והחל למכור לעוברים ושבים פיתות מלאות בכל טוב. הביקוש היה גדול, המון פיתות נמכרו בכל יום, וכדי לפנק את העומדים בתור הוא ביקש מעובד המטבח לטגן את הקצוות של הפיתות שנשארו מיותמות, כמו בפלאפליות של פעם. העובד בדיוק הכין מאסה של מחית פלאפל וחמי החליט לנסות לחבר בין השתיים. היום הם כבר קונים פיתות במיוחד בשביל המנה שזכתה למקום של כבוד בתפריט.

 

סביח התחתית

בכל שבת בבוקר פתחה סבתא רינה שולחן סביבו התקבצו ששת ילדיה ו-16 נכדיה שחזרו מבית הכנסת. לפני שאתם מדמיינים מקושקשת או ביצת עין, גבינות, נקניקים, ירקות ולחמים מפונפנים, נגלה לכם מה זה אומר ארוחת בוקר עיראקית של הסבתא שנולדה בבצרה: שולחן ארוך שעליו הוצבו פתיליות ועליהן התחממו מנות מסורתיות כמו טבית אורז אדום ועוף, קציצות ופרוסות חציל שמנמנות, ביצים חומות שבושלו כל הלילה מעל הטבית, פרוסות תפוחי אדמה שנאפו בתנור, טחינה, חריף וסלטים טריים. הנאספים הכינו לעצמם פיתה או לאפה עם ביצה, חציל, טחינה והרבה פטרוזיליה, ולמנה הפשוטה הזו קראו בייד ובטינג’אן – לאפה של ביצה וחציל – כדי להשקיט את הרעב עד ארוחת הצהריים.

היהודים בעיראק נהגו לאסוף את המרכיבים על מגש גדול וכך אכלו אותם, ורק בארץ קיבלה ארוחת הבוקר אינטרפרטציה שונה, כאשר אותם המרכיבים הוכנסו לתוך פיתה. המנה קיבלה שם משלה – סביח – והפכה לארוחת בוקר שהיא המצאה ישראלית.

“עיראקים לא יהודים לא אוכלים סביח”, מסביר אליק ערב, נכדה של סבתא רינה והבעלים של סביח התחתית – “יש כל מיני סיפורי מיתולוגיה על השם ומאיפה הוא הגיע. סיפור אחד משויך לעוֹבַד שהמציא סלוגן שסביח הוא ראשי תיבות של ‘סלט, ביצה, יותר חצילים’, אבל למאכל שהוא אשכרה המצאה ישראלית קוראים כך בגלל מישהו בשם סביח”.

סביח (צבי) חלבי יליד בגדד, פתח את הדוכן הראשון שלו בגינת בר אילן ברחוב עוזיאל 60 ברמת גן. הוא היה שם בתוך פיתה עמבה, ביצה חומה, חצילים וסלט ירקות פשוט של עגבניות ומלפפונים. מלפפון חמוץ הוא היה מוכר ביחידות, בגרוש אחד, וזה זרם. נהגי אוטובוס שעצרו שם בתחנה הסופית היו צועקים לו "תביא מנה, סביח!", והשם דבק במנה עצמה. כך הפך הסביח לחלק בלתי נפרד מאוכל הרחוב הישראלי.

 

לקינוח יש לכם שתי אפשרויות בחירה:

 

קינוח מתוק – אפשרות 1: אופגטו בגלידה לגנ׳דה

מי ששבע מפחמימות, יוכל להתענג על אפוגטו קליל.

אפוגטו (באיטלקית: affogato - מילולית: "טבוע") הוא קצת קינוח, וקצת משקה, שמגיע אלינו מהמטבח האיטלקי. מי טבע? כדור גלידה וניל כמובן, בים של אספרסו לוהט. את האפגוטו מתחילים לאכול מיד, לפני שהגלידה נמסה בקפה. עם הזמן, ואחרי שהגלידה תימס לאיטה שתו את הקפה שנותר, המתובל בגלידה המומסת.

קינוח מתוק – אפשרות 2: כנאפה דה לוקס

מי שיש לו קיבה נוספת רק בשביל קינוח, יכול לבחור במנת כנאפה חמה ומתוקה.

הכנאפה הקלאסית הזו, היא גורמה של ממש, אותה יצר השף עלאא מוסא, בעליה של מסעדה לוקס הסמוכה. את הכנאפה מגבינה ערבית (ג׳יבני) והר של פיסטוק חלבי יכינו ממש לעיניכם במטבח פתוח, עם מוזיקה טורקית ברקע. יש גם כנאפה טבעונית עם חלבה ופיסטוק חלבי.